fbpx

09/01/2018

מוזיקת עבודה משובחת

מוזיקה טובה, נעימה, מקפיצה לעיתים, מרקידה בזמנים לא צפויים, והכי חשוב - שאפשר לעבוד איתה. ערימה של לינקים בלי חפירות.

מיקסטייפים

אלבומים מלאים

Kevin Morby - Harlem River
Unknown Mortal Orchestra - II
Andy Shauf - The Party
Arcade Fire - The Suburbs
Grizzly Bear - Painted Ruins
Courtney Barnett and Kurt Vile - Sea Lice by the Seaside (Live - Full Set)
Wilco - SCHMILCO
Mac Demarco - Salad Days
Esbe - Bloomsday
The Velvet Underground - The Velvet Underground
ארמון - ארמון
ISAIAH - Isaiah

תודה לגיא חג׳ג׳, יאיר יונה, יעל בודשר, יונתן הרינגמן ולכל מי ששלח לינקים יפים.
(פוסט מתעדכן, כן כן)

23/12/2017

עכשיו יש שמיים — ומחר?

בתחילת נובמבר, ימים ספורים אחרי סגירת התערוכה הראשונה שלי, ׳סדקים׳, עלתה הצעה בפייסבוק של Rena's House להסתגר 24 שעות ב-׳חדר מחוץ לזמן׳, כפי שהם מכנים אותו, ולעשות אמנות בהשראת המקום. המלון ממוקם ממש סמוך לבית רומנו, ברחוב אחוזת בית הבד 3 בת״א, ועשרות מטרים ספורים מדרך יפו. באופק של דרך יפו ניצב מגדל נווה צדק, שלדעתי חוזה את העתיד העצוב של הרחוב הזה, שמורכב כרגע מסוחרים שונים בתחומי הטקסטיל. המגדל הסתיר לי את השמש.

שיר הפיקה את היום הנפלא הזה, ועומרי קליין צילם אותי עושה אמנות ברגישות האופיינית לו.

10/11/2017

שלושה דברים שלמדתי מהסדרה על אריק איינשטיין

השבוע הוזמנתי להשקת הסדרה החדשה של יס דוקו על חייו של אריק איינשטיין - ״שיר אהבה סטנדרטי״. בעקרון אני נמנע מהשקות, אבל הסינופסיס של הסדרה נשמע מאוד מעניין, והספיק לראות מי היוצרים הראשיים שלה — יואב קוטנר, אבידע לבני ואסף שלם — כדי לרוץ לשם ולהתגבר על המבוכה שבמינגלינג. קוטנר הוא אנציקלופדיה מהלכת, בטח על אריק (הסדרה שלו עליו בגלצ פשוט נהדרת ומעמיקה מאוד). אבידע לבני נתפס אצלי כבמאי מבריק כבר מהסרט ׳חייב לזוז׳ על אהוד בנאי והפליטים (שיצא אי-שם ב-2008). יש לו יכולת מדהימה לספר סיפור מרתק, ואכן הוא מימש את ההבטחה ההיא בסדרת ״האלבומים״ המופתית (גם, עם קוטנר) בשתי העונות שלה, שסקרה אלבומים ישראלים והלידה שלהם. ב-2014 ניצנץ שוב ב-״שק של סנטימנטים״, הסרט המעולה על כוורת וההופעות האחרונות שלה. לא אמשיך בניים-דרופינג של שאר הצוות של הסדרה על אריק איינשטיין, אבל רק אומר שהיו לי ציפיות.

Read more

09/02/2016

מדריך הישרדות לתקופת הגשות

בכל סמסטר מגיעה תקופת ההגשות והבחינות, הסטרס גובר ואיתו אנשים מאבדים את השפיות הזמנית שלהם. אז כמה טיפים ממני, בשביל להיות הוגנים.

1. פתחתם שיחה כדי לבקש משהו? תשאלו מה קורה. לא מצפה שתכילו, אבל התעניינות תוציא אתכם פחות אינטרסנטים ויותר אנושיים.
2. אל תעשו לילות לבנים. או לפחות תנסו להימנע על ידי תכנון זמנים הגיוני. תדעו לוותר כשצריך, תזכרו שקלישאת Less is more נכונה ברוב המקרים. אם אתם מתעכבים המון - תעברו הלאה, כנראה שמשהו לא עובד.
3. קחו השראה מתחומים מקבילים - מוזיקה, מחול, אדריכלות, מזון, קולנוע. צאו ערב אחד בשבוע לאסקפיזם, כשהמוח מרפה עולים רעיונות נהדרים.
4. תזכרו שציונים לא משקפים אתכם בחוץ והם לא מעניינים אף אחד.
5. שיטת הצ׳ק פוינט: סיימתם כמה הגשות מורכבות? קנו לעצמכם משהו קטן. ספר, דיסק, נבירה באיביי. סומך עליכם.

בהצלחה!
טל

09/02/2015

סיפורו של חתול אורבני ממוצע

הגשה בקורס ׳צלם-מעצב׳, סמסטר א׳, שנה ב׳, שנקר.

בריף: הכנת פורמט מדופדף (ספר/גלויות וכו׳) של צילומים שצילמנו וטקסט חופשי (ניתן לכתוב בעצמך או להשתמש באחד קיים).

לא אכחיש, זה היה אחד הבריפים שלקחו לי הכי הרבה זמן. התחלתי עם רעיון מסוים (צילומים מדרום ת״א וטקסט בנושא) ועברתי לכתוב טקסט בעצמי לאחר שהרעיון הראשון כשל. בעוד הרעיון מצא עצמו בפח הסקיצות, עברתי לרעיון אחר - סיפורו של חתול אורבני ממוצע, במסגרתו כתבתי טקסט קצר בחרוזים על המעבר שלי מחיפה למרכז מזווית ראייה של חתול. הטקסט נכתב בשני שלבים ומתוכו יצאתי לצילומים. התחלתי באזור מגורי בחיפה והמשכתי הלאה למרכז. הטקסט בחרוזים הזכיר לי סיפור ילדים ולכן החלטתי לקריין אותו (עם בעיות דיקציה קלות, אופס). הצילומים צולמו במספר סשנים כדי לחדד את הרעיון ולשקף זוויות ראייה של חתול משוטט.

כדי לדבר ״רחוב״ בפורמט המדופדף החלטתי ללכת על פורמט פנזין ובחרתי בגודל A6 (רבע A4) + הדפסת ריזוגרף - לגמרי הארדקור בנושא. הדפסה במדפסת הריזוגרף נתנה לצילומים ולטקסט אופי גראנג׳י - כך נוצר החיספוס הרצוי.

לצפייה ב-pdf של החוברת - לחצו כאן.

כפולות נבחרות מהפנזין:
עיצוב: טל סולומון ורדי

עיצוב: טל סולומון ורדי

עיצוב: טל סולומון ורדי

עיצוב: טל סולומון ורדי

08/10/2013

איך מכינים תיק עבודות

זו הייתה חצי שנה של טירוף, של הכנות, של התבשלות, של יצירה. הרבה יצירה. אחרי ששנה שעברה לא צלחתי את המיון השני לבתי הספר לעיצוב, הגעתי השנה חדור מוטיבציה מאי-פעם ומוכן. מוכן לתהליך המטלטל הזה, שדורש לא מעט מאמץ נפשי, מעבר לפיזי והיצירתי. תהליך שבמסגרתו אתה צריך לתת את כל כולך, להתאים לדרישות מוסדות הלימוד ויחד עם לבטא את האמת שלך.

המבחנים הם רק פעם בשנה. יש שני שלבים - מבחן ראשוני במסגרתו מכונסים 700-800 איש בשני אולמות גדולים בגני התערוכה לסשן של 7 שעות. בסשן צריך להפגיז עם רעיונות יצירתיים לפי משימות שניתנות על-ידי המוסד הלימודי, ומבחן שני הכולל ראיון והצגת תיק עבודות. בפוסט הנוכחי אפרט על תיק העבודות שהגשתי בשלב השני.

איך בכלל ניגשים לעניין?

קודם כל - חיפוש. מי אני, מה אני, מה מדליק אותי, מה השפה שלי ואיך אני יכול לבטא את עצמי בצורה הטובה ביותר. החוכמה היא לנסות לשלב בין החידוש שתציגו לבוחנים ותוכלו לענות על השאלה 'למה אתם' ויחד עם זאת לדעת להעביר את תיק העבודות שלכם בצורה החלקה ביותר בזמן קצר של 10-15 דקות. בקיצור - להיות או לחדול.

הנושא שבחרתי להתמקד בו היה מוזיקה. מוזיקה מניעה אותי בכל תחומי החיים - אם זה בראש, באוזניות, ברמקולים, בנגינה, ביצירה. זה אחד הנושאים שהכי מדליקים אותי. מתוך הנושא המרתק והאינסופי הזה, הצלחתי ליצור דימויים שיתחברו למקשה אחת. את תיק העבודות חילקתי לשני חלקים תחילה: reCover ו-reMix. לאחר מכן הצטרף החלק השלישי - נפגשים בסיבוב. את שלושתם איגדתי בתוך תיק מיוחד שהכנתי מקרטון (בתמונה הראשית) בצורת פטיפון עם מדבקת ויניל בחיתוך לייזר. לכל אלו התווספו שני סקצ'בוקים שעבדתי עליהם במשך שנה וחצי עם מגוון רעיונות, רישומים, קולאז'ים ודימויים ממגוון חומרים.

תיק העבודות עם החוצצים

תיק העבודות עם החוצצים

reCover

הפרויקט הראשון היה reCover, סדרה של שלושה אלבומים ישראלים שהצילום המקורי של המקום הוחלף באחד עדכני שצילמתי. השינויים והרפרנס בין הצילומים מציגים את 'אובדן התמימות' בין המוזיקה והמציאות הישראלית משנות השמונים-תשעים לעומת מה שקורה כאן היום.

משינה 3 - משינה

משינה 3

כשעוד הייתי בגיל הטיפש-עשרה, העטיפה של 'משינה 3' משכה אותי מאוד. בצילום של ברי פרידלנדר הכניסה לבניין ברוטשילד 96 היתה מסתורית ביותר. לא ניתן לנחש לפי הצילום במה מדובר, מי גר שם ומה מתרחש שם ביום-יום. לפני כמה שבועות חזרתי לצלם שם במסגרת הפרוייקט, רגע לפני שנהיה חשוך לגמרי, כדי להשיג תאורת בין-ערביים. מסתבר שהמקום עבר שיפוץ חזית יסודי, אך עדיין שמר יחסית על המבנה המקורי.

כיום הוא מלון בוטיק 'רוטשילד' (שם מקורי), אשר שיפוצו הסתיים לא מזמן ב-2012. ברגע שהגעתי לשם, שמתי לב לכמה אלמנטים ששירתו מצוין את הפרוייקט והעצימו את תחושת 'אובדן התמימות' שניסיתי להעביר בשלושת הרימייקים שביצעתי:

המצלמה הנסתרת – 'האח הגדול' שחונק אותנו; הדלתות הסגורות – חוסר הפתיחות לקבל דיסטורשן ומוזרות בקהל הרחב, לעומת הניינטיז; האינטרקום המשוכלל – קר ולא מזמין; השיפוץ של המקום – תחושת היוקרתיות והבוטיק יוצרת ניכור. לאחר שהורדתי את התמונות למחשב בחרתי את המוצלחת ביותר והלבשתי אותה באופן כמעט זהה לחלוטין על התמונה המקורית. לשמחתי הדימוי עבד כמו שציפיתי.

משינה 3, recover

זקני צפת - זקני צפת

זקני צפתזקני צפת היתה העטיפה השנייה שהחלטתי לצלם מחדש. אלבום הבכורה שלהם, כך מסתבר, לא מיוצר יותר. מאוד מאוד נדיר למצוא אותו ואף על פי כן החלטתי לצלם אותו מחדש. מעבר לסאונד המעולה שלו והטריות הנערית הזאת של מאור כהן וחבריו ללהקה – העטיפה שלו תופסת אותך ישר. בעטיפה מופיע תצלום של חברי הלהקה בחוף הים בת"א ופצצת אטום ברקע. כאמור, אחרי שנכתב ב'סיפור, כיסוי' פוסט על העטיפה שלו, בכלל נדלקתי על הרעיון.

בפן הטכני, היה מאוד מסובך להשיג סריקה איכותית של העטיפה. שיגעתי את דרור נחום (שאין לו את האלבום), מאור כהן (לא השיב), חברת NMC (התעלמו) ועוד דמויות מוכרות הקשורות לרוק הישראלי שלא נתנו מענה. בסופו של דבר גיאחה (עונג שבת) עזר לי כשהעלה ציוץ בטוויטר ודרכו הגעתי למעשה לחבר יקר ואדם מרתק – דובי שרגא (הקונכייה). דובי מצא סריקה איכותית באתר של נוגה תקשורת.

רגע לפני שהשמש התרסקה אל תוך הים נסעתי לחוף ירושלים הסמוך למגדלי האופרה, התאפסתי על המבנה שמעליו נמצא הפיצוץ הגרעיני בתמונת האלבום (הוא היחיד שם בנוף שלא השתנה) וצילמתי. ברפרנס לאחור, ניתן לראות לא מעט מגדלים חדשים שצצו ונגסו בחוף. בנוסף, החוף ריק, בניגוד לניינטיז – שאז ילדים היו משחקים בים ולא תקועים במחשב. שני האלמנטים הללו התחברו למוטיב של 'אובדן התמימות'.

התעוררות - שם טוב לוי

התעוררות שם טוב לוי'התעוררות' של שם טוב-לוי הייתה העטיפה השלישית שהחלטתי לצלם מחדש. לאחר שמצאתי עותק חתום שלו (בהקדשה לאמא שלי) בספריית התקליטים בבית, שמעתי אותו בפטיפון והתחברתי מיד. מן עצב מהול בשמחה. שני השירים המוכרים ממנו הם 'יכול להיות שזה נגמר' ו-'שובי לביתך'. ניגשתי לקפה תמר, שבו צולם שם טוב-לוי אוכל ארוחת בוקר תל-אביבית (הרבה לפני עידן ארומה), ובמקום המדויק שבו הוא ישב בצילום ישבה בחורה חביבה שעבדה במחשב הנייד שלה. ביקשתי ממנה בנימוס אם היא יכולה לקום לכמה רגעים כדי לצלם את המקום, והיא שמחה שסוף כל סוף תוכל ללכת לשירותים בלי לפחד שיגנבו לה את המחשב. מצאתי את הזווית המדויקת וצילמתי.

בבית, כשפרקתי את התמונות מהמצלמה, גיליתי כמה שינויים שבוצעו במקום על אף שהצורה המקורית נשמרה. מסגרות החלונות נצבעו בשחור, הכיסאות הוחלפו בכיסאות פלסטיק, והחלק הכי חזק בפריים – לעמוד המקורי הוצמד עמוד נוסף לחיזוק. לאחר מכן שתלתי את האלמנטים ואת שם טוב-לוי מהתקליט המקורי בדימוי החדש.

'אובדן התמימות' בא כאן לידי ביטוי בשלושה אופנים: המחשב הנייד – היום אנחנו לא מסתובבים בלי סמארטפון/מחשב; העמוד הנתמך – ניתן לפרש אותו בכמה צורות; הכיסאות מפלסטיק – הקושי למצוא את האותנטיות באנשים.

התעוררות שם טוב לוי recover

כדי לתת לפרויקט תחושה של תקליטים אמיתיים, הדפסתי את שלושתם על נייר דופלקס איכותי בגודל של 12" על 12" ותליתי בסלון. את תיעוד העבודה על הפרויקט פירסמתי כפוסט אורח בבלוג המעולה 'סיפור, כיסוי' של עופר שדמי.

reMix

בשנים האחרונות הייתי בעשרות הופעות רוק ישראלי ובמרביתן אני נוהג לצלם כתחביב. הפעם החלטתי לקחת את הצילומים לכיוון קצת אחר ולא להגיש אותם כמו שהם. הדפסתי אותם על נייר כרומו 300 גרם וחתכתי מהם את הזמרים בסכין חיתוך. יצאתי לסיבוב אופניים עם האמנית ניבי אלרואי באזור גשר מעריב וביחד בחרנו לוקיישנים לצילום מחדש של הדמויות. במסגרת הצילומים לקחתי בחשבון את הסיפור של כל אחד מהזמרים המופיעים - גלעד כהנא, אסף אמדורסקי, יובל בנאי ומאור כהן. יש לציין שאין בעבודות שום עריכה מלבד קרופ לריבוע בפוטושופ. את הצילומים הדפסתי בגודל 12" על 12", כיאה לויניל איכותי.

 reMix

לחצו להגדלה

נפגשים בסיבוב

לאחר מעבר השלב הראשון בשנקר, קיבלתי בריף לקראת השלב השני - להכין עבודה הקשורה לנושא 'מזרח ומערב'. מכיוון שעסקתי במוזיקה, חשבתי על סוג של דו-קרב בין כלי נגינה מערביים ומזרחיים ועוד שלל רעיונות שרצו בראש, אך בסופו של דבר החלטתי ללכת על כיוון קצת אחר. נזכרתי בקמפיין של חברת בנטון עם הפוליטיקאים היריבים המתנשקים בתור השראה והחלטתי לשלב בעניין קצת אנימציה - Thaumatrope, אחת האנימציות הראשונות בעולם. היא מוכרת יותר בשם העממי 'ציפור בכלוב': צד אחד ציפור, צד שני כלוב. ברגע שמסובבים הציפור בכלוב וכשמפסיקים היא מחוצה לו.

השלב הבא היה למצוא זמרים מזרחיים ורוקרים במוזיקה הישראלית. לקחתי את הצמדים - גלעד כהנא ומרגול, אביב גפן ושרית חדד, יובל בנאי וזאב נחמה. מאחורי כל צמד יש את הסיפור המשעשע שלו. בצד אחד הופיע זמר/ת מזרחי/ת ובצד השני הופיע זמר רוק ישראלי.

הצד המזרחי

הצד המזרחי

הצד הרוקיסטי

הצד הרוקיסטי

הוספתי קצת לבבות בשביל הרומנטיקה ו...הופ! נשיקה.

שרית חדד ואביב גפן

(במציאות זה עובד! קשה לצלם את העניין)

לסיום, התקבלתי לתקשורת חזותית בשנקר ובמכון הטכנולוגי חולון, אך בחרתי לבסוף בשנקר. עוד שניה מתחילים וההתרגשות בשיאה!

תודות

הילה עמרם - אמנית, מעצבת בוגרת בצלאל ומורת דרך שהצליחה להכווין אותי בצורה הטובה ביותר לגבש תיק עבודות שלם, מגובש ובעל קו רציף. אין ספק שלמדתי ממנה המון בשנה האחרונה ואני מודה לה מאוד.

ניבי אלרואי - אמנית נהדרת ובוגרת בצלאל, אשתו של דוד שלי, אשר חיברה אותי להילה עמרם וליוותה אותי בתהליך הגדול הזה.

JUST SHARE

consolesm@gmail.com  |  972-54-7726123

consolesm@gmail.com  |  972-54-7726123

CATCH ME IF YOU CAN

       

All rights reserved © Tal Solomon Vardy. 2014-2019
(you know, karma and all that shit)

All rights reserved © Tal Solomon Vardy. 2014-2019
(you know, karma and all that shit)